"פקחתי את עיני. הרי איך אפשר היה להחזיק אותן עצומות, כשלא יכולתי לישון! ואותו החושך אפף אותי סביב" (עמ" 61). השקט עמד בחדר מתוק וסמיך, עמד על כפות רגליים יחפות, יציבות; שקט צלול כל כך, למה אוכל להשוותו? אולי לזה שלא היה לי מזה זמן רב, לזה שזיכה אותי בביקורי הצללה נדירים-חפוזים, מתגרים להכעיס. הדלקתי … המשך לקרוא תרגם את זה יפה איתמר אבן-זוהר ("רעב")